רמז

סך הכנסתה של סוזי, בשנת 2019:  103,684 ₪ = 8,888 + 28,640 + 66,156

לפי ס’ 1 לפקודה – “הכנסה חייבת” – הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין.

לפי ס’ 9(6ג) לפקודה קצבת נכות המשתלמת לפי סימן ה’ לפרק ה’, פרק ט’, פרק י”ג או פרק י”ג1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה-1995, קצבת אזרח ותיק וקצבת שאירים המשתלמות לפי פרק י”א לחוק האמור, וקצבת תלויים המשתלמת לפי פרק ה’, י”ג או י”ג1 לאותו חוק.

מענק הפטירה שסוזי קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, לפי פרק י”ד, סימן ב’ בחוק הביטוח הלאומי, אינו גימלה מחליפת שכר ואינו קיצבה חבת מס. מענק זה לא נחשב כהכנסה לענין פקודת מס הכנסה (מענק פטירה משולם לבן זוג של נפטר, שקיבל עד לפטירתו אחת מהקצבאות האלה: קצבת אזרח ותיק, הבטחת הכנסה, נכות כללית, שירותים מיוחדים, נפגעי עבודה, שאירים או אסירי ציון).

כלומר, “הכנסה חייבת” של סוזי בשנת 2019 –      66,156 ₪.

רמז

לפי סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, “הַכְנָסַת עֲבוֹדָה” היא:

” השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לְרַבּוֹת תשלומים בְּשֶׁל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך לְמַעֵט תשלומים כָּאָמוּר המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בֵּין שניתנו בכסף וּבֵין בשווה כסף, בֵּין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; “

הכסא החדש:

הכסא החדש נרכש למשרד. לשכרה של סוזי לא יזקף כל שווי בגינו.

דמי מנוי לאתר משפטי שנועד לפרסום שוטף של פסקי דין חדשים ועדכונים בתחום השכר:

ספרות מקצועית שוטפת, בתחום עיסוקו של העובד, כגון קבצים של פסקי-דין, רשומות, כתבי עת מקצועיים שנועדו לעדכון שוטף וכיו”ב פרסומים שוטפים, מותרים לעובד כהוצאה.

לפיכך, דמי המנוי האמורים לא יזקפו לשכרה.

הגיפט קארד (שובר המתנה) לרגל יום המשפחה:

מתנה שנותן מעסיק לעובדו לרגל אירועים החוזרים על עצמם מידי שנה, כמו מתנות לרגל חגים, ימי הולדת, שי ליום האשה וכו’ – מתנות מסוג זה נחשבות הכנסת עבודה אצל העובד לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, בין שניתנו בכסף ובין שניתנו בשווה כסף, בין שניתנו במישרין או בעקיפין.

לפיכך, לשכרה של סוזי יש לזקוף סך 420 ₪, שווי הגיפט קארד לרגל יום המשפחה.

קצובת הביגוד:

קצובת הביגוד, ששולמה לצורך רכישת חולצה לבנה או סוודר לבן, מהווה הכנסת עבודה אצל סוזי. אין מדובר ב”בגדי עבודה”, ב”מדים” (אין על החולצה או על הסוודר סמל ברור שישלול את השימוש הפרטי) או ב”ביגוד לשם פרסום” (המותרים כהוצאה בתנאים שקבע מס הכנסה).

לפיכך, לשכרה של סוזי יש לזקוף סך 210 ₪, בשל קצובה זו ששולמה לה.

סה”כ הסכום שיש לזקוף לשכרה של סוזי, לצורך חישוב מס – 630 ₪.

630 ₪ = 210 קצובת ביגוד + 420 מתנה לרגל יום משפחה

רמז

לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) – “רכב” – כהגדרתו בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ”ה-1995.

לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) – “רכב” – אופנוע שסיווגו L3, רכב שסיווגו M1 ורכב שסיווגו N1 כמשמעותם בתקנות התעבורה, התשכ”א-1961, למעט רכב עבודה כמשמעותו בפקודת התעבורה ולמעט רכב תפעולי, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו, ובלבד שמשקלו הכולל המותר פחות מ-3,500 ק”ג.

משקלו הכולל המותר של הרכב האמור הוא 5,800 ק”ג. משמע, לא פחות מ-3,500 ק”ג. כמו כן, סיווגו N2, ולא M1 או N1. כלומר, הוא לא מהווה “רכב”, לעניין תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב). לפיכך, לשכרו של ניל לא ייזקף שווי בשל רכב זה.

רמז

הילד הבכור יליד 2/2/2001. בשנת המס 2019 מלאו לו 18 שנים (“ילד בשנת בגרותו”).

הילד השני יליד 3/3/2013. בשנת המס 2019 מלאו לו 6 שנים.

הילד השלישי יליד 1/1/2018. בשנת המס 2019 מלאה לו שנה אחת. כמי שטרם מלאו לו שש שנים בשנת המס, לענין ס’ 40(ב) לפקודה, ילד זה הוא “פעוט”.

מאחר שהוא ילד במשפחה חד-הורית, נחשב הילד השלישי “פעוט במשפחה חד-הורית”.

נקודות הזיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניל בשנת המס 2019 :

תושב ישראל [ ס’ 34 לפקודה]   …………………. 2.00   נ”ז

נסיעות [ ס’ 36 לפקודה]……………………………. 0.25   נ”ז

פעוט: ½2 נקודות זיכוי החל בשנת המס שלאחר

שנת  לידתו   של  הפעוט   ועד  לשנת  המס  שבה

מלאו לו  חמש  שנים [סעיף 40(ב)(1א) לפקודה].. 2.50   נ”ז  =  1 פעוט × 2.5 נ”ז

השתתפות בכלכלת ילדים [ ס’ 40(ב)(2) לפקודה] 1.00   נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי ………………………………… 5.75   נ”ז

יצוין שמאחר שניל לא נשא אישה אחרת, הוא לא זכאי לנקודת זיכוי לפי סעיף 40א לפקודה.

רמז

ניל שירת שירות סדיר של 36 חודשים מלאים. לפיכך, חלות עליו הוראות ס’ 39א(1)(א) לפקודה – הוא זכאי ל-¹/₆ נקודות זיכוי (שנתיות) לכל חודש מ-36 החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירותו הסדיר. החודש שבו סיים את שירותו הסדיר – 2/2019.

נקודות הזיכוי (החודשיות) שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניל בחודש 3/2019:

תושב ישראל [ ס’ 34 לפקודה]  ………………… 2.00   נ”ז

נסיעות [ ס’ 36 לפקודה]  ………………………… 0.25   נ”ז

חייל משוחרר [ ס’ 39א(1)(א) לפקודה ]………… 2.00   נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי……………………………….. 4.25   נ”ז

ניל התחיל לעבוד ב-1/3/2019. בכרטיס העובד שמילא ביקש מהמעסיק לערוך לו תאום מס וציין שלא היתה לו הכנסה מתחילת שנת המס הנוכחית (2019) עד לתחילת עבודתו (המציא את כל האישורים הנדרשים להוכחת היעדר ההכנסה מתחילת שנת המס ועד תחילת העבודה).

לפי תקנה 9(א)(15) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), פקיד השומה רשאי, על פי בקשת העובד, להורות למעביד להקטין את ניכוי המס או להימנע מניכוי מס כאשר לעובד מגיע ניכוי, זיכוי או נקודת זיכוי, או כאשר הכנסתו פטורה ממס כולה או מקצתה לרבות “בשל נקודות זיכוי שלא ניתנו עקב העדר הכנסה בחלק משנת המס”.

כלומר, במקרה שתואר בשאלה, ניל זכאי לנקודות זיכוי שלא ניתנו לו עקב העדר הכנסה בחלק משנת המס, כלומר לנקודות הזיכוי בגין חודשים 1/2019 ו-2/2019, נוסף על נקודות הזיכוי בגין חודש 3/2019.

נקודות הזיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניל בעד כל אחד מהחודשים 1/2019 ו-2/2019:

תושב ישראל [ ס’ 34 לפקודה]  …………………. 2.00   נ”ז

נסיעות [ ס’ 36 לפקודה]  ………………………… 0.25   נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי……………………………….. 2.25   נ”ז

סך הזיכויים שניל יקבל במשכורתו הראשונה: 

1,907.50 ₪ = 218 ₪ × ( 4.25 נ”ז מרץ+ 2.25 נ”ז פברואר+ 2.25  נ”ז ינואר)

הרחבת ההסבר:

המס (ברוטו) שחל על שכרו הממוצע של ניל עד חודש 3/2019:

“שכר חודשי ממוצע” של ניל בחודשים ינואר – מרץ 2019:           8,971 ₪ = 3 / 26,913 ₪

מס “ברוטו” המוטל על השכר החודשי הממוצע, בחישוב מצטבר מ-1/2019:

1,003.54 ₪ = 14% × ( 6,310 – 8,971 ) + 631 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 6,310 ₪

מס “ברוטו” שיש לשלם בגין שכר 3/2019:                         3,010.62 ₪ = 3 × 1,003.54 ₪

בניכוי נקודות הזיכוי שחושבו למעלה:                1,103.12 ₪ = 1,907.50 ₪ – 3,010.62 ₪

סך הזיכויים שחושב למעלה (1,907.50 ₪) קטן מסכום המס החל על שכרו של ניל, כשלא הייתה לו הכנסה מתחילת שנת המס (26,913 ₪). ניל יקבל את מלוא הזיכוי האמור בחודש המשכורת הראשון אצל מעסיקו.

רמז

לפי ס’ 9(16א) לפקודה, פטורים ממס:

(א) סכומים שמשך עובד מחשבונו בקרן השתלמות, לרבות הפרשי הצמדה, וכן ריבית ורווחים אחרים שמקורם בהפקדה המוטבת אם חלפו 6 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון, ולגבי עובד שהגיע לגיל הפרישה – אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון; ולגבי סכומים ששימשו את העובד לצורך השתלמותו – אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון; נפטר העובד, יהיו הזכאים לקבלת הסכומים כאמור רשאים למשכם מקרן ההשתלמות בפטור ממס;

(ב)  הפטור לפי פסקה זו מותנה בכך שאם משך עובד סכום כלשהו מחשבונו, ייסגר החשבון לתשלומים נוספים; נסגר החשבון כך, יחולו הוראות פסקת משנה (א) לגבי משיכת יתרת הסכום שבחשבון; ובלבד שאם נמשך לשם השתלמות בישראל סכום שאינו עולה על שליש הסכום שעמד לרשות בעל החשבון בעת המשיכה, ולא קדמה למשיכה זו משיכה אחרת של סכום כאמור ב-12 החדשים שקדמו למשיכה האמורה, לא יראוה כמשיכה לענין זה;

(ג)  לעניין פסקה זו, “מועד התשלום הראשון” – המוקדם מבין אלה:

(1)  סוף החודש שבו שולם התשלום הראשון;

(2)  סוף החודש שלגביו שולם התשלום הראשון, אך לא לפני תחילת שנת המס שבה שולם;

“הפקדה מוטבת” – כל אחד מאלה:

(1)  סכום ששילם מעביד, עד גובה הסכום או השיעור שאין רואים אותו, לפי סעיף 3(ה), כהכנסת עבודה בעת ששולם לקרן;

(2)  סכום ששילם העובד שהוא אחד מאלה:

(א)  סכום שאינו עולה על שליש מהסכום ששילם המעביד בשיעור הקבוע בסעיף 3(ה), בשל משכורתו הקובעת של העובד כהגדרתה בסעיף האמור;

(ב)  סכום בשיעור שאינו עולה על 2.5% ממשכורתו הקובעת של העובד;

(ג)   סכום בשיעור אחר שנקבע לתשלומי העובד בהסכם קיבוצי שאושר לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, לפני יום ב’ בתמוז התשס”ב (12 ביוני 2002);

(3)  …

(ד)  שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות כללים לעניין סגירת חשבון לתשלומים נוספים ולעניין תנאים שבהם חשבונות שונים של עובד בקרן השתלמות אחת או יותר ייחשבו לחשבון אחד לצורך פסקה זו;

לפי ס’ 1 לפקודה – “גיל הפרישה” – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס”ד-2004.

לפי ס’ 3 לחוק גיל פרישה – “הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר, ובכפוף להוראות פרק ד’ – גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה)”.

סוזי ילידת 6/10/1954. כלומר, ב-1/4/2019 היא “עובד שהגיע לגיל הפרישה”.

לפיכך, פטורים ממס סכומים שהיא משכה מחשבונה בקרן השתלמות, לרבות הפרשי הצמדה, וכן ריבית ורווחים אחרים שמקורם בהפקדה המוטבת, אם חלפו 3 שנים ממועד התשלום הראשון לאותו חשבון.

רמז

לפי ס’ 32(9) לפקודה, בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל –

”   (א)   (1)    תשלום סכומי מענק עקב פרישה או עקב מוות הפטורים ממס לפי סעיף 9(7א) ששילמה חברה שהיא בשליטתם של לא יותר מחמישה בני אדם, כמשמעותה בסעיף 76, לבעל שליטה שהוא חבר בה או לאחר במקומו, בשל שנות עבודה עד שנת 1975;

            (2)    תשלומים לקופת גמל לקצבה, בעד מרכיב הפיצויים כהגדרתו בחוק הפיקוח על קופות גמל, ששילמה חברה כאמור בפסקת משנה (1) בשל חבר, בסכום העולה על 12,230 שקלים חדשים, ותשלומים לקרן השתלמות בסכום העולה על 4.5% ממשכורתו הקובעת של החבר;

            (3)    קצבה ששילמה חברה כאמור בפסקת משנה (1) למי שהיה עובד בחברה ובעל שליטה בה או לקרובו, העולה על משכורתו הממוצעת בתקופת עבודתו ומוכפלת ב-1.5% בשל כל שנת עבודה; בפסקה זו, “משכורת ממוצעת” – סך כל הכנסתו של העובד מעבודה כאמור בסעיף 2(2) במהלך כל שנות עבודתו בחברה, כשהוא מחולק בשנות עבודה בחברה;

הוראות פסקאות משנה (1) ו-(2) יחולו גם לגבי מי שטרם חלפו שנתיים מיום שחדל להיות חבר. על אף האמור בפסקה זו רשאי המנהל להורות אחרת אם ראה לעשות כן לפי הנסיבות; לעניין פסקה זו –

“בעל שליטה” – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

(א)   ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה;

(ב)   בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם;

(ג)    בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;

(ד)   בזכות למנות מנהל;

“קרובו” – כמשמעותו בסעיף 76(ד);

“חבר” – בעל שליטה שיש לו לבדו או יחד עם בן-זוגו, או שיש לבן-זוגו, במישרין או בעקיפין, לפחות 5% מהון המניות שהוצא או מכוח ההצבעה או מהזכות להחזיק או לרכוש כל אחד מאלה או מהזכות לקבל רווחים; ובלבד שלא יובאו בחשבון לענין זה זכויותיו של בן-זוג שנרכשו לפני הנישואין או שנתקבלו בירושה;

לפי ס’ 76(ד) לפקודה –

” כשבאים לקבוע, אם חברה נמצאת בשליטתם של חמישה בני-אדם או לא, ייחשבו לאדם אחד –

   (1) אדם וקרובו; “קרוב”, לענין זה – בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה;

   (2) אדם ובא כוחו;

   (3) שותפים בשותפות. “

סוזי מחזיקה ב-6% מהון המניות שֶׁהוּצָא, ומחזיקה בזכות לקבל 3% מהרווחים, לפיכך, היא  אינה בעלת שליטה בחברה.

כמי שאינה בעלת שליטה בחברה, סוזי אינה “חבר”.

מכל האמור לעיל – סוזי לא נחשבת “בעל שליטה” בחברה ולא נחשבת “חבר”.

רמז

שכרו של ניל (“ברוטו למס”), ללא הסכום שיש לגלם – 14,047 ₪.   (19 שווי רט”ן + 14,028 שכר יסוד)

זיכויים אישיים שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניל, לפי נתוני השאלה:

נ.ז. תושב ישראל… 2.00

נ.ז. נסיעות………… 0.25

סה”כ נקודות זיכוי 2.25  × 218 ₪ = 490.50 ₪

לפי טבלאות המס, המס בְּגִין משכורת של 6,310 ₪ בחודש הוא 631 ₪ (מדרגת מס 10%). כלומר, ניתן להתעלם מנקודות הזיכוי בגילום שכר הלימוד.

בשכר 14,047 נמצא ניל במדרגת מס שולי 20%.

14,530 “גבול” מדרגת המס 20% <  14,650.75 = ( 20% – 1 ) / 483 + 14,047

מסקנה – בגילום אנו חורגים ממדרגת המס הנוכחית.

במדרגת מס 20%, נותר “ברוטו” בסך 483 ₪ ( = 14,047 – 14,530 )

483 ₪ מִתְפַּצְּלִים ל-80% “נטו” – 386.40 ₪, ומס בשיעור 20% – 96.60 ₪.

יתרה שנותרה לגילום: 96.60 ₪ = 386.40 – 483.00

מדרגת המס לגילום היתרה – 31%.

גילום היתרה:                                140.00       ₪ = ( 31% – 1 ) / 96.60

     הסכום 483 ₪ כשהוא מגולם:          623.00       ₪ = 140.00 + 483.00

20,200 “גבול” מדרגת המס 31%  > 14,670.00 = 623 + 14,047

שכרו של ניל לצורך חישוב מס ב-1/2019 (מעוגל):  14,670 ₪

רמז

לפי ס’ 9(7א)(א)(4)(ג) לפקודה – “עובד אשר בעת פרישתו כאמור בפרט-משנה (א) קיבל חלק ממענק הפרישה שנצבר לזכותו יהיה חייב במס על הסכום שקיבל“.

“פרט-משנה (א)” [ס’ 9(7א)(א)(4)(א) לפקודה]:

” עובד שעם פרישתו ממעבידו עמדו לזכותו בקופת גמל לפיצויים או במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה כספים המיועדים למענק פרישה או שקיבל מענק פרישה, ובעת פרישתו הודיע למנהל כי הוא בוחר בהחלת הוראות פרט זה לא יראו את הסכומים שהשאיר בקופת גמל כאמור או שהפקיד מיד עם פרישתו במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה, כאילו נתקבלו בידו, אם תוך שנה מפרישתו החל בעבודה אצל מעביד אחר המשלם בעדו תשלומים לפיצויים למרכיב הפיצויים בקופת גמל כאמור, והכל עד לסכום התקרה; לעניין זה –

“מרכיב הפיצויים” – כהגדרתו בחוק הפיקוח על קופות גמל;

“סכום התקרה” – סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע במשק, כהגדרתו בסעיף 3(ה3), כשהוא מוכפל במספר שנות העבודה אצל המעביד שממנו פרש העובד, בצירוף הסכום הנדרש לכיסוי התחייבויות אותו מעביד בעבור אותו עובד לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג-1963; “

רצף זכויות הפיצויים חל אך ורק על הסכומים שהעובד השאיר בקופת הגמל. סכומים נוספים שקיבל העובד במזומן חייבים במס ולא ניתן לקבל בשלהם פטור כלשהו לפי ס’ 9(7א(א) לפקודה. זאת מאחר שהעובד יהיה זכאי לפטור מלא על מענק פרישה בשל אותה תקופה, לפי ס’ 9(7א)(א) לפקודה, כשיפרוש סופית מעבודתו בעתיד.

רמז

תושבות קבע בישוב טבריה, בשנת המס 2019, מַקְנָה הנחה של 10% על הכנסה חייבת מיגיעה אישית עד לתקרה של 162,000 ₪ לשנה.

לפי ס’ 1 לפקודה, “הכנסה חייבת” היא “הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין”.

הכנסתה החייבת של סוזי מיגיעה אישית בשנת 2019 – 168,480 ₪.

סוזי חדלה להיות תושבת בישוב טבריה במהלך שנת המס.

לפי ס’ 11(ב)(4) לפקודה – “מי שבמהלך שנת המס היה לתושב ביישוב המפורט בסעיף קטן זה או חדל להיות תושב ביישוב כאמור, זכאי לזיכוי ממס כאמור בסעיף קטן זה באופן יחסי לתקופת תושבותו ביישוב, ובלבד שהיה תושב היישוב 12 חודשים רצופים לפחות”.

לפי ס’ 11(ב)(5) – “סכום הזיכוי לפי סעיף זה לא יעלה על סכום המס שהנישום חייב בו, בשל ההכנסה שלגביה ניתן הזיכוי”.

סוזי היתה תושבת קבועה בישוב טבריה 5 חודשים בשנת המס 2019.

זיכוי “תושב ישוב” לו זכאית סוזי בשנת 2019 –

6,750 ₪ = 12 / 5 חודשים × 10% שיעור ההנחה × ( 162,000 תקרה ; 168,480 הכנסה ) Min

לפי נתוני השאלה, סכום הזיכוי האמור לא עולה על סכום המס שסוזי חייבת בו, בשל ההכנסה שלגביה ניתן הזיכוי.

רמז

נקודות זיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס:

תושב ישראל…………………………………………………. 2.00   נ”ז

נסיעות…………………………………………………………. 0.25   נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי………………………………………….. 2.25   נ”ז × 218 ₪ = 490.50 ₪

שכר מצטבר ב-7 החודשים 1/2019 – 7/2019:

44,597 ₪ = 4823+37+4322+28+5579+46+6238+23+8585+44+8833+52+5950+37

השכר החודשי הממוצע ב-7 החודשים:          6,371  ₪ = 7 / 44,597

מס “ברוטו” המוטל על השכר החודשי הממוצע:

639.54 ₪ = 14% × ( 6,310 – 6,371 ) + 631 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 6,310 ₪

מס בניכוי זיכויים אישיים שיש לשלם על השכר החודשי הממוצע:

149.04 ₪ = ( 0 ; 490.50 – 639.54 ) max

שכר מצטבר ב-6 החודשים הקודמים (1/2019 – 6/2019):

38,610 ₪ = 4823+37+4322+28+5579+46+6238+23+8585+44+8833+52

השכר החודשי הממוצע ב-6 החודשים:          6,435  ₪ = 6 / 38,610

מס “ברוטו” שהוטל על ממוצע השכר ששולם בחודשים 1/2019  – 6/2019:

648.50 ₪ = 14% × ( 6,310 – 6,435 ) + 631 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 6,310 ₪

מס בניכוי זיכויים אישיים ששולם על ממוצע השכר בחודשים 1/2019 – 6/2019 :

158.00 ₪ = ( 0 ; 490.50 – 648.50 ) max

מס מצטבר לתשלום פחות מס מצטבר ששולם, הוא המס שיגבה בתלוש 7/2019:

95 ₪ סכום מעוגל = 95.28 ₪ = ( 6 חודשים × 158.00 ) – ( 7 חודשים × 149.04 )

לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”. כלומר, המס שמתקבל לאחר הפחתת הזיכויים האישיים הוא סכום “עגול”, ללא אגורות.

רמז

לפי תקנה 10 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “פקיד השומה רשאי להורות שניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן או יוגדל, הכל לפי הענין, אם מסיבה כלשהי נוצר או עלול להיווצר עודף בתשלום המס או גרעון בתשלומו עקב ניכוי המס, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת מעביד אחד, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת יותר ממעביד אחד ובין כתוצאה מכך שלעובד יש הכנסה חייבת אחרת, או מכל סיבה אחרת, והמעביד חייב לקיים כל הוראה כאמור”.

“השיעור המרבי”, לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “שיעור המס הגבוה ביותר הקבוע בסעיף 121 לפקודה”.

שיעור המס הגבוה ביותר הקבוע בסעיף 121 לפקודה – 47%.

שכר מִצְטַבֵּר של סוזי (למס) בחודשים 4/2019 עד 11/2019:

50,700 ₪ = 3,450+4,675+4,700+5,925+6,385+7,915+8,300+9,350

מס מִצְטַבֵּר שיש לְנַכּוֹת בגין שכר מ-4/2019 עד 11/2019 לְפִי אישור תֵּאוּם המַס:

18,252 ₪ = 36% × 50,700

שכר מצטבר של סוזי (למס) בחודשים 4/2019 עד 10/2019:

41,350 ₪ = 3,450+4,675+4,700+5,925+6,385+7,915+8,300

סה”כ מס שנוכה בחודשים 4/2019 עד 10/2019:

14,477 ₪ = 47% × ( 33,050 – 41,350 ) + 32% × 33,050

סכום המס שינוכה משכרה של סוזי, בתלוש 11/2019, לאור תאום המס המתקן –

3,775 ₪ = 14,477 מס שנוכה מהשכר – 18,252 מס מצטבר שיש לנכות לפי אישור המס המתקן

רמז

דובאי נמצאת ברשימת המדינות בהן הוגדלו ב-25% הסכומים שהותרו בשל “הוצאות לינה” ובשל “הוצאות אחרות”.

כרטיס טיסה במחלקת עסקים:

     לְפִי תקנה 2(2)(א)(2) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.

לפיכך, ההוצאה בסך 947 $, לרכישת כרטיס הטיסה, מותרת בניכוי במלואה.

הוצאות לינה (במדינה בה הוגדלו ב-25% הסכומים שהותרו בשל “הוצאות לינה” ובשל “הוצאות אחרות”):

   לְפִי תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות לינה  בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות –

עֲבוּר שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות.

עֲבוּר שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך), במדינה בה ניתן להגדיל את סכום הוצאות הלינה וההוצאות האחרות ב-25% –

   (1) לְגַבֵּי לינה שעלותה עד 125%×125 דולר – כל הוצאות הלינה המוכרות;

   (2) לְגַבֵּי לינה שעלותה גבוהה מ-125%×125 דולר – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ-125%×125 דולר ללינה; ]

לענין זה – שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;

“הוצאות לינה מוכרות”, במדינה בה ניתן להגדיל סכום הוצאות לינה ו”הוצאות אחרות” ב-25% – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 7, או 125%×284 דולר ללינה, הנמוך ביניהם.

  1,414.00 $ = 7 לינות ראשונות × ( 202 $ ההוצאה בפועל ; 125% × 284 $ התקרה ) min

1,562.50 $ = 10 שאר הלינות × [ 75% × ( 202$ ההוצאה; 125%×284$ התקרה ) min; 125%×125$ ] max

     סה”כ הסכום שיותר לניכוי בְּעַד 17 הלינות:  2,976.50 $  =  1,562.50 $ + 1,414.00 $

    הוצאות לינה שאינן מותרות בניכוי:  457.50 $    ( = 2,976.50 $ – 3,434.00 $ )

הוצאות אחרות (במדינה בה הוגדלו ב-25% הסכומים שהותרו בשל “הוצאות לינה” ובשל “הוצאות אחרות”):

      לְפִי תק’ 2(2)(ג) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות במדינה בה ניתן להגדיל את סכום הוצאות הלינה וההוצאות האחרות ב-25%-

(1)  אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ-125%×80 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ;

(2)  אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ-125%×133 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ;

רמז

מִשְׁמָרוֹת:

הכנסה כוללת של סוזי ממשכורת ב-2019:          134,013           ₪ =3,240 + 20,784 + 37,621 + 39,352 + 33,016

סכום התקרה לְפִי ס’ 10 לפקודה:         128,760   ₪

חלק ההכנסה העולה על סכום התקרה: 5,253      ₪ = 128,760 – 134,013

שכר מִשְׁמָרוֹת שניה ושלישית:             76,973     ₪ = 37,621 + 39,352

שכר מִשְׁמָרוֹת המזכה בהטבת מס:       71,720     ₪ = 5,253 – 76,973

הטבת המס (סכום מעוגל):                  10,758     ₪ = 15% × 71,720

זיכוי מְרַבִּי בְּגִין שכר מִשְׁמָרוֹת בתעשייה:            11,280 ₪ בשנה

בדיקה מול הזיכוי המרבי:          10,758 ₪ = ( 11,280 תקרה ; 10,758 ) min

רמז

הכנסתו של ניל ממשכורת, סך של 169,440 ₪, מהווה הכנסה מיגיעה אישית.

לְפִי סעיף 9(5)(א) לפקודה, פטורה ממס “הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100%, או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות, כמפורט להלן:

(1)    נקבעה נכות כאמור לתקופה של 365 ימים או יותר – הכנסה עד לסכום של 615,600 שקלים חדשים;

(2)    נקבעה נכות כאמור לתקופה שבין 185 ימים לבין 364 ימים – הכנסה עד לסכום של 73,800 שקלים חדשים;”

לְפִי סעיף 9(5)(ג)(1) לפקודה, “לְגַבֵּי עיוור או נכה, שנקבעה לו נכות כאמור בפסקת משנה (א)(1) לְגַבֵּי חלק משנת המס, יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס, שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס הוא כיחס שבין מספר הימים בשנת המס שלגביהם נקבעה הנכות לבין 365 (בפסקה זו – יחס תקופת הנכות), ויקראו את הסכומים הנקובים בפסקאות משנה (א)(1) ו-(ב) כסכומים שיחסם לסכומים הנקובים כאמור הוא כיחס תקופת הנכות”.

לְפִי סעיף 9(5)(ג)(2) לפקודה, “לגבי עיוור או נכה, שנקבעה לו נכות כאמור בפסקת משנה (א)(2), יחולו הוראות פסקה זו על חלק מהכנסתו בשנת המס שיחסו לכלל הכנסתו בשנת המס הוא כיחס תקופת הנכות, ואולם אם תקופת הנכות שנקבעה לו חלה בשתי שנות מס, סך הסכום הפטור בשתי שנות המס לא יעלה על הסכום הנקוב בפסקת משנה (א)(2);”.

לניל נקבעה נכות לתקופה שמ-1/8/2018 וְעַד 31/8/2019. כלומר, לתקופה 365 יום או יותר (396 ימים בדיוק). הסכום הנקוב בסעיף 9(5)(א)(1) – 615,600 ₪.

מספר הימים בשנת 2019 שלגביהם נקבעה הנכות – 243.

243 ימים = 31 ינו’ + 28 פבר’+31 מרץ’+30 אפר’+31 מאי +30 יוני +31 יולי+ 31 אוג’

יחס תקופת הנכות:   365 / 243.

חישוב ההכנסה הפטורה בשנת המס 2019:

112,805.26 ₪ = [ ( 365 / 243 × 615,600 תקרה ); ( 365 / 243 × 169,440 הכנסה מיגיעה אישית ) ] min

הפטור הַמְּרַבִּי לְפִי ס’ 9(5) לפקודה שניל יכול לְנַצֵּל בשנת המס 2019: 112,805 ₪ (סכום מעוגל).

רמז

לְפִי ס’ 9א(ב) לפקודה – “קצבה מזכה שמקבל יחיד שהגיע לגיל פרישה, תהיה פטורה ממס עד לסכום שלא יעלה על 67% מתקרת הקצבה המזכה.”

לְפִי ס’ 9א(ז) לפקודה:

   ”     לגבי שנות המס 2012 עד 2024 יקראו סעיף זה כך:

(1) לגבי שנות המס 2012 עד 2015 – בכל מקום, במקום “67%” יקראו “43.5%”;

(2) לגבי שנות המס 2016 עד 2019 – בכל מקום, במקום “67%” יקראו “49%”;

(3) לגבי שנות המס 2020 עד 2024 – בכל מקום, במקום “67%” יקראו “52%”.

לְפִי ס’ 9א(א) לפקודה:

“קצבה מזכה” – סך כל הקצבאות שמקבל אדם, למעט קצבה מוכרת;

“תקרת הקצבה המזכה” – 8,480 שקלים חדשים;

לְפִי ס’ 9א(ב) לפקודה:

   ”      “גיל פרישה” – כהגדרתו בסעיף 1, ואולם לעניין סעיף זה יראו אדם כאילו הגיע לגיל פרישה אף אם:

(1)   (נמחקה);

(2)   הוא פרש פרישה מוקדמת בשל נכות יציבה בדרגה של 75% או יותר, שנקבעה על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א), או על פי תקנות שהותקנו מכוח סעיף 9(5)(ב);  “

פרק ט’ לחוק הביטוח הלאומי הוא אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) לפקודה [ס’ 9(5)(א)(6) – “פרקים ה, ט, י”ג או י”ג1 לחוק הביטוח הלאומי”].

לְפִי ס’ 1 לפקודה:

   ”     “גיל הפרישה” – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס”ד-2004;   “

לְפִי ס’ 3 לחוק גיל פרישה:

   ”     הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר ובכפוף להוראות פרק ד’ – גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה).   “

לניל, שהוא יליד 1/1/1982, מלאו 37 שנה. כלומר, הוא לא הגיע לגיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה. ברם, מאחר שפרש פרישה מוקדמת בשל נכות יציבה בדרגה של 75% או יותר, שנקבעה על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) לפקודה (פרק ט’ לחוק הביטוח הלאומי), יראו אותו, לעניין סעיף 9א לפקודה, כאילו הגיע לגיל פרישה.

הקצבה המזכה של ניל:                   6,985 ₪ = 0 קיצבה מוכרת – 6,985 סך כל הקצבאות שהוא מקבל

הפטור על הקצבה המזכה של ניל:     4,155.20 ₪ = 49% בשנת 2019 × 8,480 תקרת הקצבה המזכה

6,985 הקצבה המזכה => 4,155.20 הפטור

הקצבה החייבת במס של ניל:

2,829.80 ₪ = 4,155.20 הפטור על הקצבה המזכה – 6,985.00 קצבה מזכה

הקיצבה החייבת במס של ניל בשנת 2019 :

25,468 ₪  (סכום מעוגל)  = 25,468.20 = 9 חודשי קצבה בשנת המס × 2,829.80 קצבה חייבת במס

רמז

שכר “בְּרוּטוֹ למס” של סוזי:         24,440 ₪ = 2,140 שווי השימוש ברכב צמוד+ 22,300  שכר יסוד

חישוב המס:

  מס לפי ס’ 121 לפקודה:

5,352.30 ₪ = 35% × ( 20,200 – 24,440 ) + 3,868.30 ₪ מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 20,200 ₪

 מס לפי ס’ 121ב לפקודה (מס נוסף בסך 3% על כל שקל מעל 54,130 ₪): אין

זיכויים אישיים, שיובאו בחשבון בחישוב המס של סוזי, לפי נתוני השאלה:

תושב ישראל……………………………………….. 2.00   נ”ז

נסיעות……………………………………………….. 0.25   נ”ז

אישה………………………………………………… 0.50   נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי  ………………………………. 2.75   נ”ז × 218 ₪ = 599.50   ₪

זיכוי ממס לפי ס’ 45א לפקודה:

לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל):

“משכורת” – כל אחד מאלה:

(1) לעניין קופת גמל לתגמולים או לקצבה – הכנסת עבודה למעט שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד;

(2) לעניין קופת גמל לפיצויים או לדמי מחלה – הכנסת עבודה, למעט תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו ולמעט שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד;

תשלום  לקופ”ג  –  1,338 ₪ = 6% × 22,300 ₪ שכר לקופת גמל

מגבלת עמית שכיר –

616 ₪  =  [ 1,338 תשלום ;  ( 7% × 8,800 ) ] min

זיכוי 35%, לפי ס’ 45א – ( 215.60 = 35% × 616 )…………………….. 215.60  ₪

סה”כ זיכויים אישיים………………………………………………………… 815.10  ₪

המס המתקבל לאחר הפחתת הזיכויים האישיים:

4,537 ₪ סכום מעוגל*  =  4,537.20 ₪ = 815.10 זיכויים אישיים – 5,352.30  המס שחושב

* לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”.

תשלומים בתלוש 1/2019 של סוזי, ללא זקיפות שווי:    22,300 ₪ שכר יסוד

שכר ה”נטו” שישולם (“נטו לתשלום”) בחודש זה, אחרי ניכוי מס הכנסה ואחרי ניכוי התשלום  למרכיב תגמולי העובד בקופת הגמל לקצבה:

16,425 ₪ = 1,338 תג’ עובד בקופ”ג לקצבה – 4,537 מס הכנסה – 22,300 תשלומים ללא זקיפות שווי

רמז

קופות הגמל לקיצבה, אליה הפריש המעביד, הן מסוג “קרן חדשה מקיפה” ו”קרן חדשה כללית”. כלומר, אין ביניהן “קרן ותיקה”.

חישוב הזקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב הפיצויים בקופ”ג לקיצבה:

הפרשה חודשית למרכיב הפיצויים בקופת הגמל לקיצבה – 2,904 ₪.

הכנסת עבודה, ללא תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו וללא שווי שימוש ברכב: 42,390 ₪.

42,390 ₪ = 16,707 פרמיה קבוצתית + 25,683 משכורת יסוד חודשית

2,904 ₪ הפרשה בפועל למרכיב הפיצויים > 2,833.33 ₪ = 8.3333% × ( 34,000 תקרה ; 42,390 ) min

זקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב הפיצויים בקופ”ג לקיצבה: 70.67 ₪  = 2,833.33 – 2,904.00

חישוב הזקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב תגמולי מעביד בקופ”ג לקיצבה:

הפרשת המעסיק למרכיב תגמולי המעביד: 3,146 ₪.

הכנסת עבודה, ללא שווי שימוש ברכב: 42,760 ₪.

42,760 ₪ = 370 כיסוי הוצאות טלפון ואינטרנט ביתי + 16,707 פרמיה קבוצתית + 25,683 משכורת יסוד חודשית

3,146 ₪ > 1,926.23 ₪ = 7.5% × ( 25,683 התקרה ; 42,760 ) min

   זקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב תגמולי המעביד בקופ”ג לקיצבה: 1,219.77 ₪ = 1,926.23 – 3,146.00

השווי שיש לִזְקוֹף לניל בשנת 2019 בשל הפרשות המעסיק לקופת הגמל לקצבה:

 15,485 ₪ (מעוגל)  = 12 × ( 1,219.77 שווי קצבה+ 70.67 שווי פיצויים)

רמז

ניכוי מס ממענק פרישה שאינו פטור:

לְפִי תקנה 7(א)(1) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “מעביד המשלם לעובד למעט עובד יומי, מענק פרישה שכולו או חלקו אֵינוֹ פטור ממס לְפִי סעיף 9(7א) לפקודה, ינכה בעת התשלום מהחלק שאינו פטור, מס כְּאִילּוּ היה משכורת בלתי קבועה, לְפִי המשכורת האחרונה ששולמה לעובד…”

ניכוי מס הכנסה מ”משכורת בלתי קבועה”:

לְפִי תקנה 4(א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “מעביד המשלם לעובד משכורת בלתי קבועה, ינכה ממנה, בעת התשלום, מס בסכום השווה להפרש המס המוכפל ב-12; לְעִנְיַן זֶה, “הפרש המס” – ההפרש בין המס שיש לנכות ממשכורת החודש לחודש שבו שולמה המשכורת הבלתי קבועה, לבין המס שיש לנכותו ממשכורת החודש לאותו חודש, בתוספת החלק השנים-עשר מהמשכורת הבלתי קבועה…”

החישוב:

נקודות הזיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניל:

2.25 = 0.25  נסיעות + 2 תושב ישראל

סכום נקודות הזיכוי –  490.50 ₪ = 218 × 2.25

משכורת החודש ששולמה לניל, לחודש 5/2019 – 8,766 ₪

החלק השנים עשר מ”המשכורת הבלתי קבועה” (המענק החייב):            915 ₪ = 12 / 10,980

משכורת החודש + החלק ה-12 מהמשכורת הבלתי קבועה:                 9,681 ₪ = 915 + 8,766

המס שיש לנכות אותו ממשכורת החודש בתוספת החלק ה-12 מהמשכורת הבלתי קבועה:

1,140.80 ₪ = 20% × ( 9,050 – 9,681 ) + 1,014.60 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 9,050 ₪

     מס בניכוי זיכויים אישיים:                         650.30  ₪ = ( 0 ; 490.50 – 1,140.80 ) max

המס שיש לנכות אותו ממשכורת החודש לאותו חודש שבו שולמה המשכורת הבלתי קבועה:

974.84 ₪ = 14% × ( 6,310 – 8,766 ) + 631 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 6,310 ₪

     מס בניכוי זיכויים אישיים:                         484.34  ₪ = ( 0 ; 490.50 – 974.84 ) max

הפרש המס:              165.96 ₪ = 484.34 – 650.30

הפרש המס מוכפל ב-12, אותו יש לנכות מחלקו החייב במס של המענק (“המשכורת הבלתי קבועה”): 1,992 ₪^*  = 1,991.52 = 12 × 165.96

* לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”.

רמז

לְפִי ס’ 44 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) –

“(א) בפרק זה –

“הכנסה” – הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה לרבות הכנסה כאמור שהופקה או שנצמחה באזור כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה האמורה;

“השכר הממוצע במשק” – כהגדרתו בסעיף 3(ה3) לפקודת מס הכנסה;

“מעסיק” – כל המשלם הכנסה לעובד זר, או האחראי לתשלומה, לרבות מי שדינו לענין תשלום מסים כדין המדינה;

“עובד זר” – כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ”א-1991, למעט כל אחד מאלה:

     (1) עובד זר שפרק ו’ לחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ”ה-1994, חל עליו;

(2) עובד זר המועסק כדין בישראל שהוא אזרח במדינה הגובלת בישראל והיוצא את ישראל, בדרך כלל בתום יום העבודה, למקום מגוריו באותה מדינה;

(3) עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי;

(4) עיתונאי חוץ וספורטאי חוץ, כהגדרתם בסעיף 75א לפקודת מס הכנסה;

(5) עובד זר שמשולמת לו, בעבור חודש עבודה, הכנסה בסכום השווה לפעמיים השכר הממוצע במשק, או הכנסה בסכום הגבוה מזה, ולגבי עובד זר המועסק פחות מ-180 שעות בחודש – הכנסה בסכום השווה למספר השעות שבו הוא עובד בחודש כשהוא מחולק ב-180 ומוכפל בסכום השווה לפעמיים השכר הממוצע במשק, או הכנסה בסכום הגבוה מזה;

(6) עובד זר שנעברה נגדו עבירה לפי סעיף 203א לחוק העונשין, התשל”ז-1977, או עבירות נלוות, השוהה במקלט לקרבנות סחר בתל-אביב-יפו, והעובד, במשך שהותו במקלט האמור;

(7) עובד זר בעל אשרה ורישיון ישיבה שניתנו לו מכוח הסכם חופשת עבודה בין מדינת ישראל ובין מדינה אחרת המנוי בתוספת ונכללים בו תנאים כמפורט להלן (בחוק זה – הסכם חופשת עבודה), והוא מועסק בהתאם לתנאים שבהסכם:

(א) הגעתו של העובד לישראל היא למטרת חופשה, ועבודתו בישראל היא מטרה משנית;

(ב) התקופה המרבית לשהות העובד בישראל אינה עולה על 12 חודשים;

(ג)  התקופה המרבית להעסקת העובד אצל מעסיק מסוים אינה עולה על שלושה חודשים;

(ד) העובד מבוטח בביטוח רפואי בכל תקופת שהותו בישראל;

(ה) מספר העובדים המועסקים אינו עולה על מכסת עובדים מרבית לשנה;

(8) משקיע זר שקיבל אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/5 לפי חוק הכניסה לישראל, התשי”ב-1952, וכן עובד חיוני שקיבל אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/51 לפי החוק האמור, ובני זוגם.

(ב) לכל מונח בפרק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת. “

לפי ס’ 45(א) לחוק האמור – מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 0%, ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%.

לפי ס’ 45(ב) לחוק – ההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין, מההכנסה של העובד הזר.

לפי ס’ 1 לפקודת מס הכנסה, “השכר הממוצע במשק” – השכר הממוצע כפי שהוא מחושב לצורך גמלאות ודמי ביטוח לפי סעיף 2(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], כפי שמפרסם המוסד לביטוח לאומי.   השכר הממוצע האמור, נכון לשנת המס 2019 – 10,273 ₪ בחודש.

ניל מועסק פחות מ-180 שעות בחודש. מספר השעות שבו הוא עובד בחודש כשהוא מחולק ב-180 ומוכפל בסכום השווה לפעמיים השכר הממוצע במשק –

19,518.70 ₪ = 2 × 10,273 השכר הממוצע במשק × 180 / 171 מספר השעות שניל עובד בחודש

התשלום בשל רכישת ביגוד מָגֵן, שֶׁהוּתַּר לניל כהוצאה, לא נכלל בהכנסתו לפי ס’ 2(2) לפקודה. לפיכך,  משולמת לו, בעבור חודש עבודה, הכנסה בסכום הנמוך ממספר השעות שבו הוא עובד בחודש כשהוא מחולק ב-180 ומוכפל בסכום השווה לפעמיים השכר הממוצע במשק:

       19,360 ₪ הכנסתו של ניל בעד 171 שעות עבודה בחודש < 19,518.70 ₪

לפיכך, סכום “היטל העסקת עובד זר” שיש לשלם בכל חודש בְּגִין שכרו של ניל –

2,904 ₪ = 15% שיעור ההיטל בענף התעשייה × 19,360

רמז

לפי סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) – “מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי”ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)”.

לפי סעיף 9 לחוק – “הוראות חוק זה לא יחולו לגבי עובד שתקופת עבודתו אינה עולה על שלושים ימים, ואם היה העובד נער – אינה עולה על שבעה ימים.”

סוזי עבדה אצל מעסיקה 26 ימים בלבד (מיום 19/6/2019 ועד ליום 14/7/2019). כלומר, ההוראה בסעיף 9 לחוק, המסייגת את תחולתו, חלה לגביה (שכן תקופת עבודתה לא עלתה על 30 ימים).

לפיכך, מאחר שהוראות החוק האמור לא חלות לגביה, המעסיק לא חייב היה למסור לסוזי “הודעה על תנאי עבודה” שבה יפרט את תְּנָאֵי העבודה שלה לפי הוראות חוק זה.

רמז

לְפִי ס’ 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות:

בחוק זה –

“חוק פיצויי פיטורים” – חוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963;

“עובד במשכורת”, “עובד בשכר” – כהגדרתם בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים;

לְפִי ס’ 12 לחוק פיצויי פיטורים – “עובד במשכורת” – עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; “עובד-בשכר” – עובד שאינו עובד במשכורת.

שכרה של סוזי מִשְׁתַּלֵּם על בסיס ימי עבודה. לְפִיכָךְ, היא “עובד-בשכר”.

סוזי התפטרה במהלך שנת עבודתה השלישית.

לְפִי ס’ 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות –

 ”   עובד בשכר זַכַּאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:

      (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה;

(2) במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;

(3) במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;

(4) לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים.  “

במועד התפטרותה, ב-4/8/2019, סוזי השלימה 2 שנות עבודה ועוד מספר ימים. כלור, היא בשנת עבודתה השלישית. לְפִי ס’ 4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, היה עליה לתת למעסיק הודעה מוקדמת של 21 ימים.

רמז

ניל עבד אצל מעסיקו החדש ובמקום עבודתו החדש 16 חודשים רצופים ופוטר. מאחר שכך, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים ממעסיק זה.

שכר היסוד של ניל השתלם לו על בסיס שעות עבודה. היקף שעות עבודתו היה שונה מחודש לחודש. כלומר, הוא עבר מעבודה מלאה יותר לעבודה חלקית יותר או לְהֵפֶך, בכל חודש. לפיכך, ובהתאם להלכה הפסוקה [ע”ע 44824-03-16 י.ב.שיא משאבים בע”מ נ’ ADHENOM BERH TEAMI],  חישוב הפיצויים, הנוגע לשכר היסוד שלו, ייערך ברוח תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

סך כל שעות עבודתו הרגילות של ניל, בכל 16 חודשי עבודתו אצל המעסיק:

1,904 שעות = 180+83+157+74+81+168+99+121+81+135+89+156+143+99+142+96

שעות עבודה רגילות בממוצע בחודש: 119 = 16 / 1,904.

תעריף אחרון לכל שעת עבודה רגילה: 48 ₪.

שכר יסוד רגיל של ניל, שיובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים – 5,712 ₪.

5,712 ₪ = 48 תעריף לשעת עבודה × 119 שעות עבודה בממוצע בחודש

מִקְצָת משכרו של ניל, רכיב “עמלה חודשית”, שולם לו בחלק מהפדיון.

לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) – “היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים”.

ממוצע רכיב השכר “עמלה חודשית” של 12 החודשים שקדמו לפיטורים:

342 ₪ = 12 / (458+470+232+378+358+226+180+284+574+324+392+228)

“שכר רגיל” של הלל, שיובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים – 6,054 ₪.

6,054 = 342 ממוצע עמלה חודשית + 5,712 שכר יסוד אחרון

שיעור הפיצויים לו זכאי ניל – שכר חודש אחד לכל שנת עבודה. לפיכך, על המעסיק לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 8,072 ₪.

8,072 ₪ = 12 חודשים בשנה / 16 חודשי עבודה × 6,054 שכר חודש אחד

רמז

לְפִי ס’ 6(א) לחוק עבודת נשים – “עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעסיקה תקופת לידה והורות ולא יעסיקנה בתוך תקופת לידה והורות”.

לְפִי ס’ 6(ב) לחוק:

  ” (1)    תקופת לידה והורות היא עשרים ושישה שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה;

(2)    עובדת רשאית לקצר את תקופת הלידה וההורות, ובלבד שתקופת הלידה וההורות לא תפחת מחמישה עשר שבועות, או מתקופה כאמור בתוספת הארכות של תקופת הלידה וההורות, אם מימשה את זכותה להאריכה לפי סעיפים קטנים (ב1), (ג), (ד) או (ד1) (להלן – הארכות);

(3)    עובדת שהודיעה על רצונה לקצר את תקופת הלידה וההורות כאמור בפסקה (2), לא יוכל המעסיק לדחות את החזרתה לעבודה למשך יותר משלושה שבועות מיום שהודיעה כאמור;

(4)    שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי לקבוע הוראות לעניין מתן הודעה על קיצור תקופת הלידה וההורות כאמור בסעיף קטן זה, ורשאי הוא לקבוע הוראות שונות להודעה למי שהעובדת עבדה אצלו לפני תקופת הלידה וההורות, ולמעסיק אחר;

(5)    הוראות פסקאות (1) עד (4) לא יחולו על עובדת שעבדה לפני יציאתה לתקופת הלידה וההורות פחות משנים עשר חודשים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה; תקופת הלידה וההורות של עובדת כאמור היא חמישה עשר שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה.  “

יצויין שסוזי גם לא עומדת בתנאים שבסעיף 6(ה) לחוק המאפשרים קיצור תקופת לידה והורות. בתה בחיים, היא לא הסכימה שבתה תאומץ לפי חוק אימוץ ילדים והיא לא אם נושאת כמשמעותה בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד). גם בתנאים שבסעיף 6(ח) סוזי אינה עומדת, שכן בעלה לא החליף אותה בתקופת הלידה וההורות שנותרה.

לפי ס’ 14(א)(4) לחוק עבודת נשים, מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין: “העסיק עובדת או עובד בתקופת הלידה וההורות, בניגוד להוראות סעיף 6 או העסיק הורה מאמץ, הורה מיועד או הורה במשפחת אומנה בתקופת הלידה וההורות, בניגוד להוראות הסעיף האמור כפי שהוחלו בסעיפים 9ג עד 9ו”.

לפני יציאתה לתקופת הלידה וההורות, סוזי עבדה פחות מ-12 חודשים אצל אותו מעסיק. לפיכך, תקופת הלידה וההורות שלה היא חמישה עשר שבועות.

סוזי הודיעה על רצונה לקצר את תקופת הלידה וההורות שלה ולחזור לעבודה לאחר 10 שבועות של התקופה האמורה. כלומר, לפני שהשלימה 15 שבועות.

לפיכך, מאחר שלא השלימה חמישה עשר שבועות של תקופת הלידה וההורות, המעסיק לא רשאי להעסיקה החל ב-9/9/2019.

רמז

“שנת עבודה”, לפי חוק חופשה שנתית – “פרק זמן של שנים עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה”.

אורך החופשה השנתית לה זכאית סוזי בעד שנת 2019 –

כמי שהתחילה לעבוד אצל מעסיקה ב-1/9/2009, לעניין חוק חופשה שנתית, שנת 2019 היא שנת עבודתה ה-11 של סוזי אצל מעסיקה.

לפי ס’ 3(א) לחוק חופשה שנתית – אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בעד השנה השביעית – 21 יום [ס’ 3(א)(4)]; בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום [ס’ 3(א)(5)].

כלומר, אורך החופשה השנתית בְּעַד שנת העבודה ה- 11 הוא 25 יום.

25 = [ 21 + ( 7 – 11 ) ; 28 ] min

הקשר המשפטי בֵּין סוזי ומעסיקה ב-2019 היה קיים בכל שנת העבודה. בְּפוֹעַל, עבדה באותה שנה 188 ימים.

לפי ס’ 3(ב)(2) לחוק, היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

יחס מספר ימי העבודה בפועל (188) אל המספר 200 הוא 0.94.                              ( 200 / 188 )

הכפלת 25 ימים ב-0.94 מניבה את התוצאה 23.50. חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

לפיכך, אורך החופשה השנתית לה זכאית סוזי בעד שנת 2019, לפי החוק האמור – 23 ימים.

רמז

לפי סעיף 1 לחוק הגנת השכר, בחוק זה – “שכר עבודה” – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו.

לְפִי סעיף 25(א)(6) לחוק, לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: “חוב על פי הִתְחַיְּבוּת בִּכְתָב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה”.

הסכום הַמְּרַבִּי שניתן לְנַכּוֹת משכר עבודתה של סוזי ב-9/2019, לכיסוי החוב:

4,096 ₪ = ( 12,856 החוב ;  25% × 16,384 שכר העבודה )min

רמז

לְפִי ס’ 7א לחוק עבודת נשים –

  ” (א) עובד או עובדת הזכאים לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה-1995 (בסעיף זה – דמי לידה), או עובדת הזכאית לגמלת שמירת הריון לפי החוק האמור (בסעיף זה – גמלת שמירת הריון), והם ומעסיקם או המעסיק בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעסיק לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת ההריון, לפי הענין, ובלבד שהעובדת או העובד שילמו בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליהם, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפו העובדת או העובד לעבוד בתקופה האמורה; בסעיף קטן זה, “קופת גמל” – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005.

    (ב) האמור בסעיף קטן (א) יחול על מעסיק שהעובדת או העובד עבדו אצלו שישה חודשים לפחות בתכוף לפני תחילת ההריון של העובדת או של בת זוגו של העובד, לפי העניין, ולענין תשלומים בתקופת הזכאות לדמי לידה – אם נוסף על כך התקיימו יחסי עבודה ביניהם בכל תקופת ההריון.

    (ג)  השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע מועדים וכללים לתשלום הסכומים האמורים בסעיף קטן (א); בתקנות כאמור רשאי השר לקבוע כללים שונים למעסיק ולעובדת או לעובד. “

לְפִי תקנה 3 לתקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל) –

  ” (א) נהגו הן המעביד והן העובדת לשלם תשלומים לקופת גמל – ישלם המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור בתקופה שבה העובדת זכאית לגמלה לשמירת הריון, ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת באותה תקופה, לא יאוחר מ-7 ימים עבודה מהיום שבו הפקידה העובדת את התשלומים החלים עליה אצלו.

    (ב) העובדת תפקיד, בתקופה שבה היא זכאית לגמלה לשמירת ההריון, את התשלומים החלים עליה אצל מעבידה, בכל חודש, לא יאוחר מהיום הקובע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958; ואולם אין בהפקדת תשלומי העובדת אצל המעביד במועד מאוחר יותר כדי לגרוע מחובתו של המעביד לשלם את התשלומים החלים עליו ולהעביר את התשלומים החלים על העובדת לקופת הגמל, כאמור בתקנת משנה (א). “

בכל תקופת עבודתה נהגו סוזי והמעסיק לשלם תשלומים לקופת גמל. החל ב-1/10/2019 ועד 30/11/2019, משך 61 יום, סוזי נעדרה מעבודתה לצורך שמירת הריון. בעד כל אותה תקופה שולמה לה גמלה לשמירת הריון לפי חוק הביטוח הלאומי. לפי נתוני השאלה, סוזי שילמה בעד התקופה הרלוונטית את התשלומים החלים עליה.

כמי שעבדה ברציפות אצל מעסיקה החל ב-7/1/2018, סוזי עבדה אצל מעסיקה לא פחות משישה חודשים בתכוף לפני תחילת ההיריון שלה.

לפיכך, על המעסיק להמשיך ולבצע את התשלומים לקופת הגמל החלים עליו, בתקופה שבעדה הייתה זכאית לגמלה לשמירת הריון.

רמז

לְפִי ס’ 2 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), “שר העבודה והרווחה יתקין בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כללים בדבר הוכחת מחלתו של ההורה ובדבר נחיצות היעדרותו של העובד לצורך הטיפול בהורה…”.

לפי תקנה 2 לתקנות דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), “עובד שהורהו נמצא במוסד סיעודי… אינו זכאי לזקוף לתקופת המחלה הצבורה שלו, היעדרות לשם טיפול בהורה, כאמור בסעיף 1 לחוק“.

רמז

לְפִי ס’ 2(א) לחוק שכר מינימום – “עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן – עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי הענין”.

לפי ס’ 12 לחוק – “זכותו של עובד, לפי חוק זה, אֵינָהּ נִיתֶּנֶת לְהַתְנָיָה אוֹ לְוִיתּוּר”.

חוק שכר מינימום לא מוציא מתחולתו אנשים בתקופת נסיון, התלמדות או חפיפה.

איסור הוויתור על שכר מינימום תכליתו להגן על העובד מפני עצמו. ישנם מקרים בהם העובד כה זקוק לעבודה או מצבו כה ירוד, עד כי יסכים לקבל עבודה בפחות משכר המינימום [ר’ ע”ע (ארצי) 1054/01 אשר טוילי נ’ יצחק דהרי].

הוראות חוק שכר מינימום חלות על סוזי. בתקופת הנסיון וההתלמדות סוזי זכאית לשכר שלא יפחת משכר המינימום.

רמז

לְפִי ס’ 3 בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה – “כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זַכַּאי לקבל ממעסיקו השתתפות עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בְּעַד כל יום עבודה בְּפוֹעַל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו”.

לְפִי ס’ 2 לצו ההרחבה, שיעור החזר הוצאות הנסיעה המרבי הוא עד 22.60 ₪ ליום.

לפי ס’ 6 בצו, “החזר ההוצאות לא ישולם למי שנוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו. נוסע העובד לכיוון אחד בלבד (לעבודה או ממנה) יהיה זַכַּאי עד למחצית הסכומים הנ”ל“.

שיעור החזר הוצאות הנסיעה המרבי ליום, לפי הנקוב בס’ 2 לצו ההרחבה, ובהתחשב בהוראות ס’ 6 לצו, לעובד שנוסע מביתו על חשבון המעסיק ונוסע לכיוון אחד בלבד בתחבורה ציבורית (מעבודתו) – 11.30 ₪ ליום ( 2 / 22.60 ₪), כלומר – 237.30 ₪ עבור 21 ימי עבודה בהם נזקק לתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודתו.    237.30 = 21 × 11.30

מחיר נסיעה באוטובוסים ציבוריים מעבודתו לביתו של ניל, תוך שימוש בנסיעות בודדות – 12.60 ₪ בכל יום, שהם 264.60 ₪ עבור 21 ימי עבודה בפועל בהם נזקק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.                264.60 = 21 × 12.60

מחיר נסיעה ממקום עבודתו לביתו, תוך שימוש בחוזה רב-קו “חופשי חודשי” הכּוֹלֵל את אֵזוֹר מגוריו ואת מקום עבודתו – 243 ₪ בחודש 5/2019.

לפיכך, סכום דמי הנסיעות המינימלי שעל המעסיק לשלם לניל בְּגִין חודש 5/2019 :

237.30 ₪ = ( 237.30  תקרה ; 243 חוזה רב-קו חופשי חודשי; 264.60 נסיעות בודדות )min

רמז

גמול עבודה: דין עבודה בחג סוכות כדין עבודה בשעות המנוחה השבועית.

ניל עבד 10.25 שעות עבודה ביום שני זה, בשעות החג, מהשעה 3:30 עד השעה 14:30. מאחר ששתי שעות היו בתחום שבין 22:00 ובין 06:00, הוא עבד “עבודת לילה” ביום זה. לפי ס’ 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, בעבודת לילה לא יעלה יום עבודה על 7 שעות עבודה. לפיכך, 7 שעות מתוך שעות עבודתו ביום זה הן שעות רגילות ו-3.25 שעות הן שעות נוספות.

 10.25 = 60 / 30 – 3 – 60 / 15 + 9 + 10 – 60 / 30 + 14

לפי ס’ 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה – ” הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעסיק בְּעַד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל…”

לפי ס’ 17(א)(1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, “ישלם לו המעסיק בְּעַד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל…”

לפי ס’ 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה – “לְעִנְיַן הַסְּעִיפִים 16 ו-17 “שכר רגיל” כולל כל הַתּוֹסָפוֹת שמעסיק מְשַׁלֵּם לעובדו”. סְכוּמָם של הרכיבים, “שכר יסוד” ו-“תוספת אישית “, המשתלמים בעד שעת עבודה רגילה, ביום עבודה רגיל – 82.00 ₪, הוא “השכר הרגיל” לְעִנְיַן הסעיפים 16 ו-17 לחוק.                                               82.00 = 26.78 + 55.22

דמי חגים: שֶׁלֹּא מתוך בחירתו, אֶלָּא מתוך כּוֹרַח, ניל עבד ביום החג. לפי סעיף 6(א) בצו ההרחבה – “עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות)”.

רמז

“שעות עבודה”, כהגדרתן בחוק שעות עבודה ומנוחה – “הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לְרַבּוֹת הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר… חוץ מהפסקות עַל פִּי סעיף 20”.

מֵאַחַר שֶׁבכל יום הופסקה העבודה למנוחה ולסעודה למשך שעה רצופה, ובעת ההפסקה רשאי היה ניל לצאת מהמקום שבו הוא עובד, נוהג המעסיק כדין (לְפִי ס’ 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה)  כשאינו מחשיב את זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

שבוע העבודה של ניל הוא בן 6 ימים (ימים א’-ו’). תחום יום עבודה רגיל במקום העבודה – 8 שעות עבודה. יום ד’ הוא “יום מקוצר” במקום העבודה, בו מופחתת שעת עבודה מתחום יום העבודה, לפי הוראות צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, שחל על הצדדים. כלומר, תחום יום עבודה ביום זה – 7 שעות עבודה. תחום שבוע עבודה – 42 שעות.

בימים ב’ ו-ג’ ניל עבד “עבודת לילה” (שפירושה – עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06.00).

לפי ס’ 2(ב) לחוק – “בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה”.

חישוב השכר שיש לשלם לניל בעד שעות עבודתו בשבוע זה:

רמז

לְפִי ס’ 7 לחוק פיצויי פיטורים:

” (א)   התפטרה עובדת, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה – יראו לענין חוק זה את התפטרותה כפיטורים. והוא הדין לגבי עובדת שהתקיימו לגביה אחד מאלה:

(1)     קיבלה לאימוץ ילד שטרם מלאו לו 13 שנים והודיעה על כך למעסיקה, ובתוך תשעה חודשים מיום קבלתו לאימוץ התפטרה כדי לטפל בו; 

(2)     קיבלה למשמורתה, כהורה מיועד לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו-1996, ילד, ובתוך תשעה חודשים מיום קבלת הילד כאמור התפטרה כדי לטפל בו;

(3)    קיבלה לביתה, כאומן כהגדרתו בחוק אומנה לילדים, התשע”ו-2016, ילד שגילו אינו עולה על עשר, ובתוך תשעה חודשים מיום קבלת הילד כאמור התפטרה כדי לטפל בו, ובלבד שניתן אישור מאת מנחה האומנה כהגדרתו בחוק האמור כי ההתפטרות נדרשה מטעמים של טובת הילד.

(ב)   הוראות סעיף קטן (א) יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד, והכל אם נתקיים בו אחד מאלה:

(1)     בת זוגו של העובד הועסקה כעובדת במשך ששה חדשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום התפטרותו; לענין זה יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עבודה;

(2)     הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת זוגו;

(3)     בת זוגו של העובד היתה עובדת עצמאית במשך שנים-עשר חודשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום הלידה או בסמוך לפני קבלת הילד לאימוץ, למשמורת או לאומנה, לפי הענין, ולא הפסיקה את עיסוקה לצורך טיפול בילד.

(ג)   התפטר אחד מבני הזוג כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) לפי הענין, לא יחולו הוראות סעיף זה על בן הזוג השני.

(ד)   שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעסיק לענין סעיף זה מאת בני זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור.

(ה)  שר העבודה והרווחה יקבע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר הגדרת עובדת עצמאית לענין סעיף קטן (ב)(3) וכן כללים בדבר הוכחת עיסוקה כעובדת עצמאית ודרכי הוכחה בענין אי הפסקת עיסוקה, כאמור באותו סעיף קטן. “

ב-1/2/2019 סוזי קיבלה לביתה, למטרת אומנה ילד בן 9 (ילד שגילו אינו עולה על עשר) והודיעה על כך למעסיקה. מיום קבלתו של הילד למטרת אומנה ועד 1/8/2019 חלפו פחות מתשעה חודשים.

בן זוגה של סוזי לא התפטר מעבודתו אצל מעסיקו כדי לטפל בילד והוא ממשיך לעבוד כרגיל.

לפיכך, יראו לענין חוק פיצויי פיטורים את התפטרותה זו של סוזי כפיטורים, ובלבד שניתן אישור מאת מנחה האומנה כהגדרתו בחוק אומנה לילדים כי ההתפטרות נדרשה מטעמים של טובת הילד.

רמז

שכר עבודתו של ניל משתלם לו על בסיס ימי עבודה. כלומר, הוא לא עובד במשכורת (“חודשי”).

לפי ס’ 10 לחוק יסוד: הכנסת – “יום הבחירות יהיה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם”.

לְפִי סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת – “עובד שעבד אצל מעסיק לפחות 14 ימים רצופים סמוך ליום הבחירות, וכן עובד שעבד בעבודות יזומות אצל אחד המוסדות הציבוריים לפחות 14 ימים מתוך החדשיים שלפני יום הבחירות, ישלם לו המעסיק את השכר שהעובד היה משתכר אצלו ביום הבחירות אילולא שבת“.

כמי שעבד אצל מעסיקו לפחות 14 ימים רצופים סמוך ליום הבחירות, ניל זכאי לתשלום בעד יום הבחירות ב-9/4/2019.

לְפִי סעיף 7(א) לצו הרחבה – הסכם מסגרת, הדן בדמי חגים של עובד שאיננו עובד חודשי:

”  עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה הזכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).”

ניל התחיל לעבוד ב-3/3/2019 אצל מעסיקו. כמי שעבד במקום עבודתו פחות מ-3 חודשים, ניל לא זכאי לדמי חגים בחודש 4/2019.

כלומר, מתוך 26 ימי א’ עד ו’ שחלו בחודש 4/2019, ניל לא זכאי לתשלום בעד היום שבו חל חג שביעי של פסח.

בניכוי יום זה, ניל זכאי לתשלום בַּעֲבוּר 25 ימים בתלוש שכר 4/2019.

רמז

בתלוש 12/2019 ניל יקבל דמי הבראה בעד התקופה שמ-1/1/2019 ועד 31/12/2019.

8 החודשים הראשונים (מ-1/1/2019 ועד 31/8/2019), מתוך התקופה האמורה, מהווים חלק משנת העבודה ה-3 של ניל במקום עבודתו (שהתחילה ב-1/9/2018 ומסתיימת ב-31/8/2019).

בְּשֶׁל שנת העבודה ה-3 של העובד במקום העבודה, יש לשלם לעובד 6 ימי הבראה.

4 החודשים האחרונים (מ-1/9/2019 ועד 31/12/2019), מתוך התקופה האמורה, מהווים חלק משנת העבודה ה-4 של ניל במקום עבודתו (שהתחילה ב-1/9/2019 ומסתיימת ב-31/8/2020).

בְּשֶׁל שנת העבודה ה-4 של העובד במקום העבודה, יש לשלם לעובד 7 ימי הבראה.

החישוב:

2,394.00 ₪ = ( 12 / 4 חודשים × 7 ימי הבראה + 12 / 8 חודשים × 6 ימי הבראה ) × 378 תעריף

רמז

לְפִי ס’ 9 לחוק הגנת השכר – “שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם”. לדוגמא – המועד לתשלום משכורת חודש 9/2019 הוא ה-30/9/2019 בחצות הלילה, טרם כניסת ה-1/10/2019.

לפי ס’ 1 לחוק:

“היום הקובע” – היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה.

“שכר מולן” – שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע.

כלומר, שכר עבודה שלא שולם עד ליום התשיעי שלאחר תום החודש בעדו הוא משתלם, הוא “שכר מולן”.

הרחבת ההסבר:

” המחוקק קבע את מועד תשלום השכר החודשי “עם” תום החודש שבעדו הוא משתלם. “עם” תום החודש פירושו “בזמן” תום החודש (ראה הגדרת “עם” במלון החדש של אבן שושן) ולא במועד מאוחר יותר מתום החודש. עם זאת, המחוקק לא נקט סנקציה כלפי המעביד לעניין הפעלת פיצוי הלנת השכר אלא מהיום העשירי שלאחר המועד לתשלום השכר. במבנה זה של הוראות החוק אין מדובר ב”תקופה” בה נדרשת פעולה אקטיבית כלשהי, אלא מדובר במועד (“היום התשיעי”) שמעבר לו מתחילות לחול הוראות חוק הגנת השכר בעניין פיצוי הלנת שכר, ככל שהיה מחדל של המעביד בתשלום שכרו של עובדו. “ [ע”ע 300139/98 המועצה המקומית דיר אל-אסד נ’ אסדי נזאר ואח’].

     מֵאַחַר ש”היום התשיעי”, במקרה שתואר בשאלה, נפל ביום הכיפורים, שהוא “יום מנוחה” (כמשמעותו בס’ 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט), היה על המעסיק לשלם את השכר לפני “היום התשיעי”, כלומר, לפני יום הכיפורים.

מכל האמור לעיל נובע כי מאחר ששכרו לא שולם לו עד ליום התשיעי שלאחר תום חודש 9/2019, הוא היום הקובע, שכר זה, ששולם לו ביום שלאחר יום הכיפורים (10/10/2019) הוא “שכר מולן“, כְּמַשְׁמָעוּתוֹ בחוק הגנת השכר.

רמז

גמול עבודתה של סוזי משתלם לה על בסיס של חודש. לפיכך, היא “עובד במשכורת”.

שבוע עבודתה בן 5 ימים (א-ה’).

לפי ס’ 2(א) לחוק דמי מחלה –

 ” עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 –

(1)   החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);

(2)   בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה; “

לפי ס’ 2(ב)(1) לחוק דמי מחלה – “לגבי עובד במשכורת – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים”.

תקופת המחלה:                         11 ימים  – הָחֵל ב-1/8/2019 [יום ה’] וְעַד (כּוֹלֵל) 11/8/2019 [יום א’]

לפי נתוני השאלה, תקופת המחלה הַצְּבוּרָה של סוזי עומדת על 77 ימים.                  [ 77 >11 ]

דמי מחלה לפי החוק:   534 ₪ בממוצע לְיוֹם.   שכר העבודה שהייתה סוזי זכאית לקבל בעד כל יום עבודה בתקופת זכאותה לדמי מחלה אילו המשיכה בעבודתה.

רמז

לְפִי פיסקה 7 בסעיף 4 לצו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה, הצו לא יחול על “מי שטרם מלאו לו – באישה 20 שנים ובגבר 21 שנים. למען הסר ספק מובהר בזה, כי בהגיע העובד/ת לגיל האמור, יחולו עליה/ו הוראות צו זה, תוך שתילקח בחשבון, לעניין חישוב תקופת ההמתנה כהגדרתה להלן, תקופת עבודתה/ו טרם הגיעה/ו לגיל האמור”. כמי שמלאו לו 24 שנים, הוראות הצו חלות על ניל.

לְפִי סעיף 6(ה) לצו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה, שחל על הצדדים, מֵאַחַר שֶׁהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני, ניל זכאי לביטוח הפֶּנְסְיוֹנִי ולביצוע ההפרשות עַל פִּי צַו הַרְחָבָה זֶה, הָחֵל מהיום הראשון לעבודתו. ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מבניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק.

לפי צו ההרחבה האמור, תשלומי המעביד לפי צו זה לפיצויי פיטורים בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6ד’ לצו (בטור “פיצויי פיטורים”) יָבוֹאוּ בִּמְקוֹם תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה.

השכר שבוטח – 8,740 ₪ בחודש (להלן: שכר מופטר).

ניל עבד אצל מעסיקו 7 שנים ו-9 חודשים ברציפות (מ-1/8/2011 עד 30/4/2019) ופוטר. לפיכך, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים.

שיעורי ההפרשות לפיצויים, מהשכר הַמְּבוּטָּח –

החישוב (סכומים מקורבים ומעוגלים):

1. בעד 5  חודשים, מ-1/8/2011,  בהם  שולמו כספים לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר, יש להשלים:
   2,182.09 ₪ =59.92%  × 12 / 5   חודשים × 8,740
2. בעד 12 חודשים, מ-1/1/2012,  בהם  שולמו כספים לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר, יש להשלים:
   4,356.02 ₪ =49.84% × 12/12 חודשים × 8,740
3. בעד 12 חודשים, מ-1/1/2013,  בהם שולמו כספים לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר, יש להשלים:
   3,496.00 ₪ =40% × 12 / 12   חודשים × 8,740
4. בעד 64 חודשים, מ-1/1/2014,  בהם  שולמו כספים לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר, יש להשלים:
   13,051.73 ₪ =28%× 12 / 64   חודשים × 8,740

סה”כ על המעסיק להשלים לניל (מקורב ומעוגל) 23,085.84 ₪ = 23,086 ₪ (מעוגל)

רמז

לְפִי ס’ 344(א) לחוק הביטוח הלאומי – “יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בְּעַד החודש שקדם ל- 1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה…”

לפי סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, “הַכְנָסַת עֲבוֹדָה” היא:

”     השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לְרַבּוֹת תשלומים בְּשֶׁל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך לְמַעֵט תשלומים כָּאָמוּר המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בֵּין שניתנו בכסף וּבֵין בשווה כסף, בֵּין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; “

לפי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), “לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס לפי הפקודה למעט הכנסה לפי סעיף 9(5), (11) ו-(12) לפקודה.

לכאורה, כל הסכומים שנכללו בתלוש 6/2019 של ניל (משכורת בתקופת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי תחרות) מהווים הכנסה לפי ס’ 2(2) לפקודה. ברם, לפי הנחיות המוסד לביטוח לאומי פדיון חופשה ופיצוי בגין אי תחרות, ששולמו על פי דין בניתוק מוחלט של יחסי העבודה ועקב ניתוקם, פטורים מדמי ביטוח.

הרכיב היחיד החייב בדמי ביטוח בתלוש 6/2019 של ניל הוא רכיב המשכורת בתקופת ההודעה המוקדמת – 12,287 ₪.

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

לפי האמור בלוח י”א, ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח בעד עובד שכיר לחודש – “הסכום הבסיסי, כפול 5”.                                                                                             43,890 ₪ = 5 × 8,778

שכרו של ניל שיובא בחשבון לעניין דמי ביטוח בחודש 6/2019 (המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לחוק הביטוח הלאומי), הוא השכר החייב בדמי ביטוח:

12,287 ₪ = (12,287 ; 43,890 ההכנסה מְרַבִּית לענין ד.ב.) min

רמז

חודש פברואר 2019 של ניל לא נחשב כחודש חל”ת, לעניין דמי ביטוח, מאחר שעבד אצל מעסיקו בחלק מהחודש  (מ-21/2/2019 ועד תום החודש).

שכרו החודשי בתלוש 2/2019 – 13,452 ₪.

השכר החייב בדמי ביטוח לא יעלה על ההכנסה המרבית לענין דמי ביטוח.

שכרו של ניל שיובא בחשבון לעניין דמי ביטוח (השכר החייב בדמי ביטוח):

13,452 ₪ = ( 13,452; 43,890 ההכנסה מְרַבִּית לענין ד.ב.) min

סך כל דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות שיועברו למוסד לביטוח לאומי, בְּגִין שכר 2/2019 של ניל:

    1,863.01 ₪ = 19.60% × ( 6,164 – 13,452 ) + 7.05% × 6,164 ד”ב בשיעור המופחת

רמז

ניל נמנה על סוג העובדים הבא, לעניין תשלום דמי הביטוח: “תושב זר ממדינת אמנה”.

תושב זר ממדינת אמנה לא מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי ואין מנכים משכרו דמי ביטוח בריאות.

סך הרכיבים החייבים בדמי ביטוח בתלוש 6/2019 של ניל –

9,764 ₪ = 336   שווי ארוחות + 9,428 שכר יסוד

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

לפי האמור בלוח י”א, ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח בעד עובד שכיר לחודש – “הסכום הבסיסי, כפול 5”.                                                                                               43,890 ₪ = 5 × 8,778

שכרו של ניל שיובא בחשבון לעניין דמי ביטוח בחודש 6/2019 (השכר החייב בדמי ביטוח):

9,764 ₪ = ( 9,764 ; 43,890 ההכנסה מְרַבִּית לענין ד.ב.) min

סך כל דמי הביטוח שיועברו למוסד לביטוח לאומי, בְּגִין שכר 6/2019 של ניל:

                243.48     ₪ = 3.95% × 6,164  הכנסה מְּרַבִּית לתשלום ד.ב. בשיעור המופחת

                525.60     ₪ = 14.60% × ( 6,164  ד.ב. בשיעור המופחת – 9,764  השכר החייב בדמי ביטוח )

                769.08     ₪

רמז

סוזי נמנית על סוג העובדים הבא, לעניין תשלום דמי הביטוח: עובדים “תושבי ישראל” שמלאו להם 18 שנה וטרם הגיעו ל”גיל הפרישה”.

חישוב דמי הביטוח שיועברו למוסד לביטוח לאומי על ידי המעסיק הַמִּשְׁנִי:

סוזי לא מסרה למעסיק המשני אישור תיאום דמי ביטוח. כמו כן, לא בוצע תיאום דמי ביטוח בידי מעסיקה זה. לפיכך, לא חלות לגביה הוראות תקנה 3א לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים). על המעסיק הַמִּשְׁנִי לנכות מסוזי דמי ביטוח בשיעור מלא גם מחלק שכרה, שאינו עולה על 60% השכר הממוצע.

משכרו של העובד מנכים את חלקו של העובד:

שכר חייב בִּדְמֵי ביטוח:              18,375 ₪ = ( 18,375 ; 43,890  הכנסה מְּרַבִּית לענין ד.ב. ) min

סך דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות אשר יְנוּכֶּה משכרה של סוזי בחודש זה אצל המעסיק הַמִּשְׁנִי (ללא תיאום דמי ביטוח):        2,205.00 ₪ =12% ד.ב. בשיעור המלא × 18,375

לְפִי ס’ 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי, “המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בְּעַד עובדו; היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים ישלם כל אחד מהם את דמי הביטוח כְּאִילּוּ הוא בלבד היה מעבידו…”

חלק המעסיק בדמי הביטוח, שישלם המעסיק הַמִּשְׁנִי:

לְפִי ס’ 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי, “המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בְּעַד עובדו; היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים ישלם כל אחד מהם את דמי הביטוח כְּאִילּוּ הוא בלבד היה מעבידו…”

השכר החייב בִּדְמֵי ביטוח אצל המעסיק הַמִּשְׁנִי, לעניין חלק המעסיק:

   18,375 ₪ = ( 18,375 ; 43,890  הכנסה מְּרַבִּית לתשלום ד.ב.) min

דמי ביטוח (חלק מעסיק) שישלם המעסיק הַמִּשְׁנִי:

1,146.86 ₪ =7.60%  ד.ב. בשיעור מלא × ( 6,164 – 18,375 ) + 3.55%  ד.ב. בשיעור מופחת × 6,164

סך כל דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות שיועברו למוסד לביטוח לאומי על ידי מעסיקה המשני, בְּגִין שכר 9/2019 של סוזי:                     3,351.86 ₪ = 1,146.86 + 2,205.00

רמז

על מנת להיות זכאי למענק לחייל משוחרר בעבודה נדרשת, על ניל למלא 3 תנאים:

1. סוג העבודה: עליו לעבוד בעבודה שהוכרה כעבודה נדרשת לעניין תשלום המענק. לפי נתוני השאלה, ניל עמד בתנאי זה. חדרנות בבית מלון נחשבת עבודה נדרשת [פרט ג(3) בלוח ח’ בחוק הביטוח הלאומי].
2. תקופת עבודה מזערית: על ניל לעבוד שישה חודשים מלאים בעבודה הנדרשת, בתוך שנתיים מיום השחרור משירות סדיר. העבודה צריכה להיות במשרה מלאה (כנהוג במקום העבודה). עליו להשלים בעבודה הנדרשת 150 ימי עבודה לפחות.

ניל מילא את התנאי השני. הוא עבד למעלה משישה חודשים מלאים בעבודה הנדרשת, בתוך שנתיים מיום השחרור משירות סדיר, הוא עבד במשרה מלאה, ולפי דו”חות הנוכחות עבד בפועל 151 ימי עבודה.

יצויין שלפי תקנה 5(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת) – “עבד אדם שבוע עבודה מלא במקום עבודה שנהוג בו לעבוד 5 ימים בשבוע, יראו לענין חישוב תקופת העבודה המזכה במענק כאילו עבד 6 ימים באותו שבוע.”

כלומר, מאחר ששבוע עבודה מלא בבית המלון הוא בן 5 ימי עבודה, רואים את ניל, לפי תקנה 5(ג) שלעיל, כאילו עבד 6 ימים באותו שבוע. כלומר, גם אם היה עובד בפועל פחות מ-150 ימים, היה צורך לבדוק אם הוספת יום אחד לשבוע עבודה תניב את 150 הימים הנדרשים.

3. זכאות לדמי אבטלה: מאחר שניל התחיל לעבוד בעבודה הנדרשת לראשונה בתוך השנה הראשונה שלאחר שחרורו משירות החובה המלא, הוא אינו נדרש להיות זכאי לדמי אבטלה (אם היה מתחיל לעבוד לראשונה בעבודה הנדרשת לאחר שחלפה שנה מיום שחרורו, היה עליו להיות זכאי לדמי אבטלה ביום בו התחיל לעבוד בעבודה הנדרשת).

לסיכום – ניל עשוי להיות זכאי למענק לחייל משוחרר בעבודה נדרשת.

רמז

לפי ס’ 59 לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר”.

לפי ס’ 60 וס’ 54 לחוק הביטוח הלאומי – שיעור הקצבה לשמירת הריון ליום יהיה בסכום הנמוך מבין שני הסכומים שלהלן – (1) או (2):

(1)  הגבוה מבין השניים:

(א)  הסכום המתקבל מחלוקת ההכנסה של האשה שממנה מגיעים דמי ביטוח, ברבע השנה שקדם להפסקת העבודה עֵקֶב שמירת ההיריון, ב-90.

(ב)  הסכום המתקבל מחלוקת ההכנסה של האשה שממנה מגיעים דמי ביטוח, בששת החודשים שקדמו להפסקת העבודה עֵקֶב שמירת ההיריון, ב-180.

(2)  סכום בסיסי 1 לחישוב קצבאות לחודש (8,888 ₪) מחולק ב-30 לכל יום, כלומר 296.27 ₪.

שיעור הקצבה לשמירת הריון ליום:

הכנסתה של סוזי בעד רבע השנה שקדם ל-1/9/2019:               26,577 ₪ = 8,891 + 8,852 + 8,834

חלוקת ההכנסה האמורה ב-90:                                        295.30 ₪ = 90 / 26,577

הכנסתה של סוזי בעד 6 החודשים שקדמו ל-1/9/2019:

53,478 ₪ =8,952 + 8,983 + 8,966 + 8,891 + 8,852 + 8,834

חלוקת ההכנסה האמורה ב-180:                                      297.10 ₪ = 180 / 53,478

הגבוה מבין השניים:                                                                   297.10 ₪ = ( 297.10 ; 295.30 ) max

…ולא יותר מהשיעור המרבי:      296.27 ₪ = [ 297.10 ; ( 296.27 = 30 / 8,888 הסכום הבסיסי) ] min

הגמלה לשמירת הריון שתחושב על פי חוק הביטוח הלאומי, בעד תקופת שמירת ההריון:

8,888 ₪ = 30 ימי שמירת הריון × 296.27 ₪

רמז

לְפִי תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), “תשלום נוסף” הוא “שכר הניתן לעובד בְּנוֹסָף לשכר החודשי הרגיל, לְרַבּוֹת תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולְמַעֵט הפרשים”.

לְפִי התקנה שלעיל, “משכורת 13″ ו”דמי הבראה”, הם “תשלום נוסף”.

“תשלום נוסף” שקיבל ניל בחודש 12/2019 –                    3,108 ₪ = 1,218 משכורת 13+ 1,890 דמי הבראה

לְפִי תקנה 5 לתקנות האמורות, על תשלום נוסף יחולו, לְעִנְיַן תשלום דמי ביטוח, הוֹרָאוֹת אלה:

  ”   (1)     אם שיעורו 25% או יותר או יותר משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום (להלן שכר המינימום) יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בְּעַד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים”.

(2)     אם שיעורו נמוך מ-25% משכר המינימום, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם. “

שיעורו של “התשלום הנוסף” שקיבל ניל ב-12/2019 הוא 58.64% משכר המינימום.

( 58.64% = 5,300 / 3,108 )

מאחר ששיעורו של “התשלום הנוסף” אינו נמוך מ-25% משכר המינימום, יחולו עליו, לְעִנְיַן תשלום דמי ביטוח, הוראות תקנה 5(1) שלעיל.

ניל עבד אצל מעסיקו לא פחות מאחד עשר חודשים שקדמו לחודש שבו שולם “התשלום הנוסף”. לפיכך, “התשלום הנוסף” יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו.

שכר החודש שבו שולם  “התשלום הנוסף” –       10,114 ₪ = 1,380 שווי שימוש ברכב צמוד+ 8,734 שכר יסוד

10,373 ₪ = ( 12 חודשי העבודה הקודמים / 3,108 תשלום נוסף) + 10,114 שכר החודש שבו שולם “התשלום הנוסף”

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א (ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח) – 43,890 ₪ לחודש [מחושב לפי “הסכום הבסיסי” (8,778 ₪), כפול 5].

43,890 הכנסה מְרַבִּית לענין דמי ביטוח > 10,373 ₪ הכנסתו של ניל לענין תשלום דמי ביטוח ב-12/2019

הכנסתו של ניל לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לחוק (הכנסה לְעִנְיַן גמלאות הביטוח הלאומי) בעד חודש 12/2019  – 10,373 ₪.

רמז

לפי ס’ 92(א) לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה”.

לפי ס’ 92(ב) לחוק האמור – “לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות”.

לפי סעיף 93(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעֲבוֹדָתוֹ ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אֶלָּא אִם כֵּן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כָּאָמוּר שנים עשר ימים לפחות בְּנוֹסָף על יום הפגיעה”.

מֵאַחַר שניל היה בלתי כשיר לעבודה במשך לא פחות מ-12 ימים שלאחר יום הפגיעה, ישולמו לו דמי פגיעה גם בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה. כלומר, ניל יקבל דמי פגיעה בְּעַד 14 ימים.

לפי ס’ 98 לחוק הביטוח הלאומי –

(א)    שכר העבודה הרגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבְּעַדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

(ב)     לענין סעיף זה, “הכנסה” –

(1)     במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח. “

שכר העבודה הרגיל של ניל:                                        452 ₪ = 90 / ( 13,764 + 13,369 + 13,547 )

לפי ס’ 97(א) לחוק, דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום בסיסי 1 כפול 5, כשהוא מחולק ב-30).

דמי הפגיעה ליום:                                                339.00 ₪ = 75% × 452

נוודא שדמי הפגיעה לא עולים על התקרה:         339.00 ₪ < 1,111  תקרה ( 30 / 75% × 5 × 8,888 )

לפי ס’ 94(א) לחוק הביטוח הלאומי – “תקופת הזכאות הראשונה” – שנים עשר הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה לפי פרק זה.

לפי ס’ 94(ב) לחוק –

  ” על אף האמור בסעיף 92 (א) יחולו לגבי תקופת הזכאות הראשונה הוראות אלה:

(1)     היה הנפגע עובד –

(א)    המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה – הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו – יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה;

(ב)     (1)     היה נפגע עובד אצל מעבידים שונים, יחזיר כל אחד מהם למוסד, חלק יחסי מהסכום ששילם המוסד בעד תקופת הזכאות הראשונה;

         (2)     המוסד יקבע את החלק היחסי האמור בפסקה (1), בהתאם לחלקו היחסי של סכום שכר העבודה הרגיל של העובד אצל אותו מעביד לעומת הסכום הכולל של שכר העבודה הרגיל של העובד אצל כל מעבידיו;  “

לפיכך, המעסיק יחזיר למוסד לביטוח לאומי סכום דמי פגיעה בעד 12 הימים הראשונים שבעדם זכאי ניל לדמי פגיעה:  4,068 ₪ = 339.00 × 12

רמז

סוזי עונה על התנאי שבסעיף 50(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, שכן כמי שעבדה 12 חודשים ברציפות אצל מעסיקה, בוודאי שולמו בעדה דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע. כלומר, לפי סעיף זה היא זכאית לדמי לידה בעד פרק זמן של 15 שבועות.

תקופת הלידה וההורות בת 8 השבועות (מהשבוע ה-8 עד השבוע ה-15), בה ניל החליף את סוזי:

ניל זכאי לתקופת לידה הורות חלקית לפי ס’ 6(ח)(1) לחוק עבודת נשים.

לפי ס’ 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המוסד ישלם לזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ג) או 6(ח)(1) או (1א) לחוק עבודת נשים… דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע… לעניין סעיף קטן זה, “היום הקובע” – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;

(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א) או בסעיף 51, לפי העניין;

(4) פרק הזמן שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו כאמור לא יפחת משבעה ימים, ובלבד שלעניין תשלום לזכאי לפי סעיף 6(ח)(1) או (1א), פרק זמן זה הוא בסוף פרק הזמן שבעדו משולמים דמי לידה לפי סעיף 50(א) ובטרם סיומו, ובת זוגו חזרה לעבוד לפי הוראות סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים.

תקופת הלידה וההורות החלקית לה זכאי ניל היא מהשבוע השמיני. כלומר, היא אינה כוללת תקופה של שישה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה, ואינה כוללת תקופה שבעדה שולמו לאשתו סוזי דמי לידה [ס’ 49(ג) לחוק הביטוח הלאומי]. לפי נתוני השאלה, סוזי הסכימה בכתב לוותר על דמי הלידה המגיעים לה בתקופה בה ניל החליף אותה, עקב חזרתה לעבודה.

לפיכך, ניל זכאי לדמי לידה בעד 8 שבועות שבהם החליף את סוזי ושהה בתקופת לידה והורות חלקית.

תקופת הלידה והורות המקבילה בת השבוע (השבוע השביעי):

ניל זכאי גם לתקופת לידה והורות של שבעה ימים במהלך תקופת הלידה וההורות של אשתו סוזי, לפי ס’ 6(ח)(1ב) לחוק עבודת נשים, לאחר שהסכימה בכתב לוותר על דמי הלידה שהיא זכאית להם בעד השבוע האחרון של פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי הוראות ס’ 50 ו-51 לחוק הביטוח הלאומי.

לפיכך, ניל זכאי לדמי לידה, לפי ס’ 49(ד1) לחוק הביטוח הלאומי, בעד אותו שבוע שבו שהה עם בת זוגו בתקופת לידה והורות מַקְבִּילָה.

מכל האמור לעיל, פֶּרֶק הַזְּמַן שבעדו ניל זכאי לקבל דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי – 9 שבועות

רמז

חישוב הזכות לתגמול מילואים:

ניל שירת יום אחד במילואים.

לְפִי סעיף 271(א)(2), מאחר שיתרת ימי השירות כאמור פחתה משישה ימים, תוכפל יתרה זו ב-1.4.

לפיכך, הוא זכאי לקבל תגמול מילואים בעד 1.4 ימי מילואים.                           ( 1.4 = 1.4 × 1  )

חישוב סכום ההכנסה לענין תגמולי המילואים:

ברבע השנה שקדם ל-1/8/2019, ניל עבד 60 ימים ( 19+20 +21), כלומר, לא פחות מ-60 ימים. לפיכך, יהיה שכר עבודתו הרגיל סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו הֵחֵל שירות המילואים.

סכום ההכנסה לחודש לגבי כל חודש ברבעון, לא יפחת מ-68% מהסכום הבסיסי.      (5,969 ₪ = 68% × 8,778)

ב-6/2019 ניל קיבל ממעסיקו, בְּנוֹסָף לשכרו החודשי הרגיל, הפרשי שכר בסך 990 ₪.

לְפִי תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) – “הפרשים ייראו כשכרו החודשי הרגיל של העובד, בעד החודשים שבעדם שולמו”.

כלומר, ההפרשים בסך 990 ₪ שקיבל בתלוש 6/2019 ייראו כשכרו הרגיל של ניל בעד חודש 4/2019.

סכום הכנסתו של ניל בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו הֵחֵל שירות המילואים:

35,190 ₪ = ( 5,969 ; 11,683 ) max + ( 5,969 ; 11,779 ) max + ( 5,969 ; 11,728 ) max

נחלק את סכום ההכנסה ב-90, ונקבל את “שכר העבודה הרגיל” של ניל, לענין סעיף 272 בחוק הביטוח הלאומי:                                                                                                                  391 ₪ = 90 / 35,190

חישוב התגמול ליום:

לפי ס’ 272(א)(1) לחוק, שיעור התגמול ליום יהיה, למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד – שכר העבודה הרגיל.

לפי ס’ 272(ב) לחוק, לא יפחת שיעור התגמול ליום מהתגמול המזערי (68% מ”הסכום הבסיסי לחודש”, מחולק בשלושים, כלומר 198.97 ₪) ולא יעלה על התגמול המרבי (הסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30, כלומר 1,463.00 ₪).

התגמול ליום:          391.00 ₪ = [ 198.97 תג’ מזערי ; ( 1,463.00 תג’ מרבי ; 391.00 שכר רגיל )  min] max

תגמול המילואים שישלם המוסד לביטוח לאומי בעד תקופת מילואים זו –  547 ₪.

547 ₪ (סכום מעוגל) =   547.40 ₪ = 1.4  ימים × 391.00 תגמול ליום

רמז

לפי ס’ 93(א) לחוק הביטוח הלאומי – “בעד יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה, אולם המעביד ישלם לנפגע שכר אותו יום“.

רמז

לפי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים):

1. מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א’ בתוספת הראשונה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב’, ייחשב לענין החוק כעובד.
2. כמעבידו של עובד כאמור בסעיף 1 ייחשב מי שצוין לצידו בטור ג’ לתוספת הראשונה.

כמלווה רפואי בטיולים המאורגנים על ידי המוסד, ניל הוא מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א’ שבתוספת הראשונה. בעד עבודתו, משתלם לניל גמול. כלומר, הוא נתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט בטור ב’.

מאחר שהוא חייב בתשלום גמול העבודה, בית האבות נחשב, לעניין החוק האמור, כמעבידו.

לפי ס’ 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו …“

היות שכך, בנסיבות שתוארו בשאלה, בית האבות חייב בתשלום דמי ביטוח בעד ניל.